H4262 — מַחמוּד מַחמוּד

BDB2845

[מַחְמֹד] noun [masculine] desirable, precious thing; — מַחֲמֻדֶיהָ Lam 1:7, מַחֲמוֺדֵיהֶם Lam 1:11 Kt ( Qr מַחֲמַדֵּיהֶם). Perhaps ׳ מַחֲמַדּ to be read in both; compare Sta^{§ 273 a} .

BDB4598

מַחְמַד [מַחְמֹד, מַחֲמֻדִים] see חמד

[מַחְמָל] see חמל . מַחְמֶ֫צֶת see I. חמץ .

מַחֲנֶה, מַחֲנִהדָֿן, מַחֲנַיִם see חנה .

מַחֲנָק see חנק , מַחְסֶה, מַחֲסֶה see חסה .

מַחְסוֺם see חסם . מַחְסוֺר see חסר

מַחְסֵיָה see חסה .